המטרה של דייט ראשון אינה להצליח. היא לגלות. מי שניגש אליו כמו למבחן מתנהג בהתאם, וזה מורגש מהדקה הראשונה. מי שניגש אליו כמו לשיחה עם אדם מעניין שעדיין לא מכיר, בדרך כלל נהנה, ולעיתים קרובות גם נקבע לו ערב שני.
לפני: 3 דברים ששווים יותר מהכול
- תיאום מוקדם וברור. מקום, שעה, ומי מזמין. הודעה אחת שסוגרת את כל השלושה חוסכת מהצד השני חצי יום של אי ודאות, וזה כבר רושם ראשוני.
- מסגרת זמן קצרה. משקה ולא ארוחה בת 3 מנות. פגישה קצרה שרוצים להאריך היא חוויה מצוינת. ארוחה ארוכה שרוצים לסיים היא ההפך המדויק.
- מקום שקט מספיק לדבר בו. בר רועש הוא בחירה גרועה לערב שכל מטרתו היא שיחה. אם צריך לצעוק, שום דבר לא ייבנה שם.
הדבר היחיד שאנשים זוכרים מהערב הראשון הוא איך הרגישו לידכם. לא איפה ישבו ולא כמה זה עלה.
במהלך: השיחה
יש טעות אחת שחוזרת אצל כמעט כל מי שמגיע לדייט אחרי הפסקה ארוכה, והיא להפוך את הערב למונולוג. זה כמעט תמיד מגיע ממקום של לחץ ולא של יהירות, אבל האפקט זהה. הכלל הפשוט שמתקן את זה הוא לשאול שאלה אחת נוספת על כל תשובה שקיבלתם, לפני שאתם עוברים לספר על עצמכם.
הימנעו משלושה נושאים בערב הראשון: הפירוד הקודם על כל פרטיו, ענייני כספים במספרים, וכל בדיקה שנשמעת כמו ראיון. הראשון מכניס אדם שלישי לשולחן, השני מוקדם מדי, והשלישי הופך את הערב למשהו שאף אחד לא רצה להגיע אליו.
החשבון
תסגרו את זה מראש בהודעה, ואל תהפכו את זה לרגע על השולחן. אם הזמנתם, שלמו בלי הצגה ובלי לצפות לתודה גדולה. אם הצד השני מציע להשתתף וברור שהוא מתכוון לזה, קבלו את ההצעה בנעימות במקום לסרב 3 פעמים. הסירוב החוזר נראה כמו נדיבות והוא בעצם מאבק קטן על מי מוביל.
אחרי
שלחו הודעה באותו ערב או למחרת בבוקר, ותגידו בה משהו אמיתי מהשיחה ולא נוסחה. אם נהניתם, אמרו שנהניתם והציעו תאריך. אם לא, אמרו את זה בקצרה ובכבוד. משפט אחד הגון עדיף פי כמה על היעלמות, וכל מי שהיה בצד השני יודע את זה.
ואם הערב לא הלך: זה בסדר גמור. שני אנשים סבירים לחלוטין יכולים פשוט לא להתאים, וזה לא אומר דבר על אף אחד מהם. הערב הזה עשה בדיוק את מה שהוא נועד לעשות.